המדיטציה שלי היא הרגעים האלה שבהם אני מציירת. שוכחת מהכל, נעלמת בתוך כתמי צבע וצורות, מדייקת גוונים וזויות. כשמגיעה ההפסקה, אני מרימה עיניים ומגלה שיצרתי, כמעט מבלי משים, עוד עין, עוד יד, עוד הבזק של מנורה או מחשב נייד.
הציורים שלי תמיד מאוד מתוכננים. אני בוחרת את הנושאים שהכי מעניינים אותי באותה התקופה, ומחפשת את האנשים שבתוכם, את מה שמניע אותם, את מה שעושה מהם סיפור. את רוב העבודה אני עושה בחברת עוד ציירים חובבנים כמוני בסטודיו של הציירת והפסלת הנפלאה דנה קרינסקי.
כשהציור מוכן, מתחילים החיפושים אחרי הקיר שיהיה מוכן להכיל אותו. כך מצאו עצמם כמה ציורים בחדרי מרצים שונים במחלקה למדעי המידע בבר-אילן, במחלקה לתקשורת במרכז הבינתחומי, בבית הוריי, בבתי חברים, על קירות חדר העבודה שלי וברחבי הבית. אני מוקפת בהם ובסיפורים שהם מספרים לי.
בשנת 2012 היה בי צורך להציג את ציוריי לראווה, וערכתי תערוכה בבית-קפה שכונתי בגבעתיים. מעין אלכסנדר הנפלאה פירגנה לי אז בכתבה מקסימה. אפשר לראות כאן סרטון עם מגוון מציורי שצוירו עד אז.
טלי גזית 